כששמעתי מחברה על הסגולה של 'טלית הישועות של רבי מאיר בעל הנס' לא האמנתי, זה היה נשמע לי טוב מידי.
אבל… אני כבר בת 36 תקופת הקורונה העצימה עוד יותר את תחושת הבדידות, וכבר ניסיתי את הכל, ולמרות זאת אני עדיין רווקה.

החברה סיפרה לי שתרמה לקופת עניי א"י של רבי מאיר בעל הנס, קיבלה את טלית הישועות לבית ותוך חודש הכירה את בעלה.

חסרת אמונה, חייגתי, אמרתי לעצמי, גם אם לא אמצא את האביר על הסוס הלבן, לפחות יעשו משהו טוב עם התרומה ויאכילו עם זה ילדים יתומים.

הטלית הגיעה אלי לבית תוך יומיים, הנחתי אותה בארון ושוב שאלתי את עצמי אם אני בכלל מאמינה בדברים האלו?!

אחרי חודשיים כבר שכחתי מהטלית, והגעתי "במקרה" לאיזה משרד ממשלתי כדי לסדר עניין עם כמה מסמכים, "נפלתי" על בחורה ממש נחמדה והתחלנו לפתח שיחה על החיים, תוך כדי שאני מספרת לה שאני רווקה, היא אומרת, יש לי מישהו בדיוק בשבילך, חכי רגע.
אחרי כמה דקות היא חזרה ושאלה "אני אוכל לתת את המספר שלך לבחור נחמד מאוד שעובד כאן?"
האמת, הייתי קצת בהלם, אני לא רגילה למצבים כאלו.
היא שכנעה אותי עוד קצת, עד כמה הוא בדיוק מתאים לי, והסכמתי.

אני כותבת לכם עכשיו, כי בעוד שלושה ימים אני נכנסת איתו לחופה ורוצה לומר תודה ולבקש בקשה.
כי כשסיפרתי לו על הנס של הטלית של רבי מאיר, הוא היה דיי בהלם, והתרגש.

וביקש שנשמור את הטלית שבזכותה נפגשנו, ושאזמין לו טלית חדשה, ובזכות זה בע"ה נזכה לחבוק עוד השנה בן זכר.