צלצלו אליי מהמוקד של 'ישועות רבי מאיר'. כבר תרמתי בעבר.

אבל עכשיו לא היה לי מצב רוח לכלום. יומיים קודם הרופא הודיע לי שיש לי גלאוקומה – לחץ תוך-עיני שיכול להוביל לעיוורון. הוא דיבר על זריקות, על טיפולים מורכבים. לא באמת הקשבתי – רק ניסיתי לנשום. הפחד שיאבד לי האור בעיניים היה משתק. כשהם דיברו איתי על תרומה, כמעט ניתקתי את השיחה.

אבל פתאום עלה בי דחף – איזה קול פנימי. אמרתי לעצמי: "גימטריה של עיניים זה 130 – אני אתרום 130 ₪" הם ענו שאין סל מזון כזה לעניים. אז אמרתי: אוקי. אני אוריד 0 – ותרמתי במקום 13 סלים. אמרתי לעצמי: בזכות רבי מאיר, אולי תבוא גם הישועה שלי.

איכשהו עברו החגים, כשאני מתנדנדת בין לחץ גדול לתקוה. אחרי החגים חזרתי לרופא. הוא בדק שוב, הסתכל על הבדיקות, ואמר: "ממש מוזר. אין גלאוקומה. אין צורך בטיפול. מוזר ממש. כנראה האבחנה הייתה שגויה."

אני רק חייכתי. בלב אמרתי תודה – לרופא, ולרבי מאיר שם למעלה, שדאג להשאיר לי אור בעיניים.