מאיר: "באחת מהחלוקות, הייתי עסוק בהעמסת ארגזים לחלוקה ופתאום אני שם לב לילד שעומד ומסתכל, ילד בן 10. בתחילה לא התייחסתי, אבל ככל שעבר הזמן הוא התקרב לארגזים. פתאוםהילד פונה אליי ושואל: אם אני רוצה לנוח, והוא יחליף אותי בעבודה. אמרתי לו שאין צורך.

"הילד נדנד שוב ושאל, אולי בכל זאת אני יעבוד אתכם עד הערב, ובמקום תשלום תתנו לי ארגז אחד לבית, שיהיה לנו מה לאכול?! אני מוכן לעבוד לכם עד הערב, תתנו לי חצי ארגז?

נדהמתי ושאלתי אותו קצת על המשפחה, והוא סיפר לי כמעט בלחישה: אנחנו כל לילה הולכים לישון רעבים בבית, גם האחים ואחיות הקטנות שלי וגם אמא ואבא. אין לי כבר כוח לישון רעב!…

"הלב נשבר ומייד אמרתי לו, בטח שאנחנו צריכים עוזר…