הייתי כבר בת 32. כולם מסביבי, אחיותיי הקטנות, החברות, בני הדודים, כולם כבר התחתנו והקימו בתים. ורק אני הרגשתי שנשארתי מאחור.
כל פסח היה סיוט מחדש: לשבת בשולחן הסדר, לענות ל'מה נשתנה' של האחיינים, ולהרגיש את המבטים המרחמים של כולם עלי. הלב שלי היה שבור.
השנה, אמא שלי התעקשה שנקנה את 'יין הגאולה והניסים' של רבי מאיר בעל הנס.
היא אמרה לי: 'השנה את שותה מהיין הזה ומבקשת ישועה'.
כשמזגנו את הכוסות בליל הסדר, אבא שלי הסתכל עלי, ופשוט התחיל לבכות. יחד, כששתינו מהיין המבורך, ביקשנו מעומק הלב בזכות התנא האלוקי שזה יהיה החג האחרון שלי לבד.
הרגשתי תקווה שמעולם לא הייתה לי.
זה היה ליל סדר אחר.
שבועיים בדיוק אחרי החג, הצעה שעלתה בעבר וירדה מהפרק, חזרה פתאום לשולחן בצורה אחרת. נפגשנו, וזה פשוט היה זה!
הכל הלך חלק ובמהירות עצומה. הקיץ, בעזרת השם, אנחנו מתחתנים.
החופה שלנו היא הנס הגלוי של היין המבורך ושל הכוח של רבי מאיר בעל הנס!"