הייתי כבר בת 32. כולם מסביבי, אחיותיי הקטנות, החברות, בני הדודים, כולם כבר התחתנו והקימו בתים. ורק אני הרגשתי שנשארתי מאחור.

כל פסח היה סיוט מחדש: לשבת בשולחן הסדר, לענות ל'מה נשתנה' של האחיינים, ולהרגיש את המבטים המרחמים של כולם עלי. הלב שלי היה שבור.

השנה, אמא שלי התעקשה שנקנה את 'יין הגאולה והניסים' של רבי מאיר בעל הנס.

היא אמרה לי: 'השנה את שותה מהיין הזה ומבקשת ישועה'.

כשמזגנו את הכוסות בליל הסדר, אבא שלי הסתכל עלי, ופשוט התחיל לבכות. יחד, כששתינו מהיין המבורך, ביקשנו מעומק הלב בזכות התנא האלוקי שזה יהיה החג האחרון שלי לבד.

הרגשתי תקווה שמעולם לא הייתה לי.

זה היה ליל סדר אחר.

שבועיים בדיוק אחרי החג, הצעה שעלתה בעבר וירדה מהפרק, חזרה פתאום לשולחן בצורה אחרת. נפגשנו, וזה פשוט היה זה!

הכל הלך חלק ובמהירות עצומה. הקיץ, בעזרת השם, אנחנו מתחתנים.

החופה שלנו היא הנס הגלוי של היין המבורך ושל הכוח של רבי מאיר בעל הנס!"

חיפשתי עבודה המון זמן ולא מצאתי כלום.

הלחץ בבית היה מטורף ולא ידעתי מה עוד לכתוב בקורות החיים שיחזרו אלי.

ההורים שלי הביאו לי את יין הגאולה של רבי מאיר בעל הנס ואמרו לי שזה המפתח לישועה.

בליל הסדר שתינו את היין וביקשתי גאולה מהמצב התקוע הזה. שבוע אחרי החג, חזרו אלי ממקום ששלחתי אליו קורות חיים לפני חודשים!

זה היה בדיוק מה שחיפשתי. היין הזה והברכה של הצדיק שינו לי את החיים. אלקא דמאיר ענני!"

הייתי בלחץ מטורף לפני מבחני הסיום בתואר.

הרגשתי שאני לא מצליח להתרכז, הכל יוצא לי מהראש ולא הצלחתי לזכור כלום.

הייתי בטוח שאני הולך להיכשל. אמא שלי נתנה לי את היין של בעל הנס שקיבלה מהתרומה,

ואמרה לי לשתות ממנו בליל הסדר ולבקש בזכות הצדיק.

למחרת החג, כשחזרתי לספרים, הרגשתי בהירות שלא הייתה לי מעולם.

הכל נכנס לראש בקלות! המבחנים עברו הרבה יותר טוב ממה שחלמתי וסיימתי את התואר בהצטיינות. תודה רבה על הכל!

השנה האחרונה הייתה סיוט. המלחמה והמצב הכלכלי גמרו אותנו.

חייתי בהלוואות בשביל לכסות הלוואות, ולא זכרתי איך זה מרגיש להגיע לסוף חודש בלי מועקה בחזה.

הלחץ והחרדות שיתקו אותי. אשתי הזמינה את יין הגאולה של רבי מאיר בעל הנס לליל הסדר.

כבר כששתינו מהיין בלילה של החג, הרגשתי שמשהו בתוכי נרגע. מאז, הדברים פשוט התחילו להסתדר בצורה לא טבעית!

חובות שהתייאשתי מהם שולמו לי פתאום, הבנק הלך לקראתי, והתוכנה שפיתחתי במשך שנים סוף סוף הושקה עם ביקוש אדיר.

היין הזה פתח לי את הדרך.

העסק שלי היה על סף קריסה.

המתחרים הרסו לי הכל, בקושי הצלחנו לשלם שכר דירה, והבנקים כבר התחילו לשלוח מכתבים מעורכי דין.

לא הצלחתי לישון בלילות מרוב לחץ.
אחי סיפר לי על יין הגאולה שמתברך בציון של רבי מאיר.

אמרתי לעצמי 'מה יש לי להפסיד' והזמנתי.

בליל הסדר שתינו מהיין וביקשתי גאולה לעסק.

זה בא בבום!

מיד אחרי החג לקוחות התחילו לזרום בכמויות שלא הכרתי, עד שהגעתי למצב שאני צריך להגיד 'לא' כי אין לי מקום.

זה נראה כמו חלום רע שהתעוררתי ממנו אל מציאות חדשה לגמרי.

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים ולא היו לנו ילדים.

ניסינו הכל, טיפולים, רופאים, אכזבות… היינו על סף ייאוש.

לפני חצי שנה בערך, ההורים שלי הביאו לי את היין המיוחד שהתברך בציון של בעל הניסים.
שמרנו אותו במיוחד לליל הסדר.

כששתינו את היין בלילה הקדוש הזה, הרגשתי שזו שעת רצון אמיתית.

התפללתי לרבי מאיר 'אלקא דמאיר ענני'.

כמה שבועות אחרי הפסח, פתאום גילינו שאני בהריון!

אני עדיין לא מאמינה שזה קרה לי, זה מרגיש כמו חלום שזכיתי להתעורר אליו. תודה!

האמת, לא חשבתי שזה ייגמר ככה.

הבית שלנו היה נראה כל היום כמו שדה קרב.

תמיד היה לחץ ומתח, וכל שטות קטנה הפכה למלחמה גדולה ביני לבין בעלי.

הלכנו לטיפולים, לייעוץ, שום דבר לא באמת עזר וכבר חשבנו שהדרך היחידה היא להתגרש.

לקראת פסח שמענו על יין הגאולה של רבי מאיר בעל הנס.

הזמנו אותו לשולחן הסדר, ובזמן ששתינו מהיין המבורך, פשוט הרגשתי שמשהו משתנה באוויר.

התפללנו יחד עם הילדים לישועה.

תקשיבו, זה פשוט קרה!

מאז החג הבית חזר להיות רגוע, הוויכוחים נפסקו, וגם בעלי קיבל קידום בעבודה.

תמשיכו להציל בתים, אין לכם מושג כמה זה משמעותי!

הבת שלי נעלמה. שבוע לא ענתה לטלפונים. הייתי בהיסטריה.
תרמתי דרך ’ישועות רבי מאיר’ סל מזון – עם בקשה שתחזור בשלום.
יום למחרת – היא פתאום הופיעה בדלת. בריאה ושלמה. אמרה: "לא יודעת למה, אבל משהו דחף אותי לחזור."
אני יודעת שרבי מאיר דחף.

עמדנו להתחתן. הכול היה מוכן – אבל שבוע לפני, הכלה שלי קיבלה תשובה רפואית קשה. אמרה: "אי אפשר ככה, אני לא יכולה להעמיס עליך."
הייתי שבור. ואז התקשרו מ’ישועות רבי מאיר’. תרמתי 7 סלים – כנגד שבע ברכות. ביקשתי ישועה.
יומיים אחר כך, בבדיקה חוזרת – התברר שהכול נקי. לא היה כלום.
החתונה התקיימה כמתוכנן. והיא הפכה ליום של נס גלוי.

שני הבנים שלי היו מובטלים. חודשים בבית, בלי עבודה. הייתי מיואשת.
צלצלו מ’ישועות רבי מאיר’. תרמתי 2 סלים – אחד על כל בן.
תוך שבוע – שניהם קיבלו עבודה. האחד בהייטק, השני במשרד ממשלתי.
מאז אני מספרת לכולם: "אל תגידו שאין ניסים. פשוט תפתחו את הלב – ותראו איך זה חוזר."

הייתי בחובות גדולים. טלפונים מהבנק, מהוצאה לפועל. ואז צלצלו מ’ישועות רבי מאיר’. רציתי לסיים מהר את השיחה, הרי כסף אין לי.
אבל פתאום אמרתי: "אני אתרום 5 סלים – שיהיה לילדים שאין להם".
לא עבר שבוע – פתאום טלפון. חברה ותיקה הציעה לי עבודה שלא חלמתי לקבל. משכורת כפולה, תנאים מצוינים. זה החזיר לי את החיים.
היום אני יודע: דווקא כשאין, צריך לתת. ואז השפע בא.

היינו במשבר נישואין עמוק. חודשים שלא דיברנו. אשתי כבר היתה עם עורך דין. דיברו על גירושין, על הסכמים. אני שתקתי, אבל בלב רציתי שנצא מזה.

יום אחד מתקשרים אליי מ’ישועות רבי מאיר’, הציעו אפשרות לתרום סל מזון. אמרתי: אוקי, השתדלות אחרונה שלי, אולי יעזור. ביקשתי לצרף גם פתק עם שמות – שלי ושל אשתי – לתפילה לשלום בית. הם אמרו שישימו את זה על הקרטון, ושלחו לי תמונה.

לא סיפרתי לה כלום. מילא לא תקשרנו.

כמה ימים אחר כך, היא חיטטה לי בפלפון. חיפשה ראיות נגדי. במקום זה, היא מצאה את התמונה. את השמות שלנו. את הבקשה שלי. היא היתה בהלם! שאכפת לי המצב. למחרת היא באה אליי עם דמעות בעיניים. אמרה: "לא ידעתי שאתה עוד רוצה. חשבתי שנגמר."
דיברנו. הפעם באמת. עצרנו הכול. את תהליך הגירושין, את הקרע בינינו. התחלנו לעבוד קשה לבנות קשר מחדש.

מאז אני תורם קבוע!! כל חודש סל לישועות רבי מאיר. זה סוג של 'להגיד תודה' – למי ששמר עלינו גם כשכמעט ויתרנו.

צלצלו אליי מהמוקד של 'ישועות רבי מאיר'. כבר תרמתי בעבר.

אבל עכשיו לא היה לי מצב רוח לכלום. יומיים קודם הרופא הודיע לי שיש לי גלאוקומה – לחץ תוך-עיני שיכול להוביל לעיוורון. הוא דיבר על זריקות, על טיפולים מורכבים. לא באמת הקשבתי – רק ניסיתי לנשום. הפחד שיאבד לי האור בעיניים היה משתק. כשהם דיברו איתי על תרומה, כמעט ניתקתי את השיחה.

אבל פתאום עלה בי דחף – איזה קול פנימי. אמרתי לעצמי: "גימטריה של עיניים זה 130 – אני אתרום 130 ₪" הם ענו שאין סל מזון כזה לעניים. אז אמרתי: אוקי. אני אוריד 0 – ותרמתי במקום 13 סלים. אמרתי לעצמי: בזכות רבי מאיר, אולי תבוא גם הישועה שלי.

איכשהו עברו החגים, כשאני מתנדנדת בין לחץ גדול לתקוה. אחרי החגים חזרתי לרופא. הוא בדק שוב, הסתכל על הבדיקות, ואמר: "ממש מוזר. אין גלאוקומה. אין צורך בטיפול. מוזר ממש. כנראה האבחנה הייתה שגויה."

אני רק חייכתי. בלב אמרתי תודה – לרופא, ולרבי מאיר שם למעלה, שדאג להשאיר לי אור בעיניים.